<h1>סמ"ג עשין סימן ע"א</h1>
<h2>דף לב.</h2>
תניא בפרק מרובה (ב"ק ס"ה א') ומסיק שם דמודה רב אם גנב כחושה והשמינה או שמינה והכחישה משלם תשלומי כפל או תשלומי ד' וה' כשעת הגניבה (רמב"ם גניבה פ"א הי"ג). ואמר רבי אלעאי (ס"ה ב') שאם גזל או גנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור נעשה שינוי בידו וקנאו ואם אחר כך טבחו ומכרו שלו הוא טובח ושלו הוא מוכר ואינו משלם ד' וה' אבל תשלומי כפל משלם כשעת הגניבה (ע"פ לשון רמב"ם שם) והלכה כמותו דתנן (צ"ג ב') זה הכלל כל הגזלנים משלמין כשעת הגזילה ואמרינן (צ"ו ב') זה הכלל לאתויי הא דרבי אלעאי. אמר רב בפרק מרובה (ס"ה א') גנב בהמה או כלים וכיוצא בהם ובשעת הגניבה הוא היה שוה ארבעה ובשעת העמדה בדין הוא שוה שנים משלמין קרן כשעת הגניבה (לשון רמב"ם שם הי"ד) שהרי שנינו כל הגזלנים משלמין כשעת הגזילה ומביאה גם על יוקר וזול בפרק הגוזל קמא (ק"ג א') ובפרק המפקיד (ב"מ מ"ג א') ובפסחים פרק כל שעה (ל"ב א'), אבל תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כשעת העמדה בדין (המשך לשון הרמב"ם שם), מאי טעמא דרב, פירוש (ב"ק ס"ה א' תד"ה גופא) למה אין כל התשלומין משלמין כשעת הגניבה, אמר קרא גניבה וחיים אחייה לקרן דווקא כעין שגנב בין שהוקר בין שהוזל כאשר יתבאר, ולשון אחייה הוא לשון תשלומין שמחייה ממונו של זה (תד"ה דתניא) לשון רבינו יצחק בכתב ידו. אמר רבה בפרק המפקיד (ב"מ מ"ג א') [ומסקינן במרובה (שם) דמודה רב בה] היה שוה בשעת הגניבה או הגזילה שנים ובשעת העמדה בדין ארבעה אם שחט או מכר או שבר הכלי או אבדו משלם הכל כשעת העמדה בדין (ע"פ לשון רמב"ם שם ע"ש) שהואיל ואילו היתה בעין היתה חוזרת נמצא שעת הגזילה היא שעת שחיטתו ושבירתו, ואם מתה הבהמה או אבד הכלי מאליו משלם הקרן כשעת הגניבה (עי' רמב"ם שם) שהרי עכשיו לא נגע בו ועל מה אתה מחייבו על שעת גניבה באותה שעה לא היה שוה כי אם שנים אבל בתשלומי כפל ד' וה' כשעת העמדה בדין אף על פי שהוקרו ומודה רב בזה כדמוכח גבי האי דאמר רבא (ב"ק ס"ו א') טלאים כדמעיקרא דמים כדהשתא. אבל בהחסר כדברי רב שבארנו למעלה בכל עניין משלם קרן דווקא כעין שגנב כדגרסינן בפרק המפקיד (שם) ובחסר מי איכא למ"ד דכל הגזלנים לאו כשעת הגזילה משלמים והתנן כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה.
